‏הצגת רשומות עם תוויות חלומות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חלומות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

כִּסְלֵו: חוש השינה


"...בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכו, א)

מה פירוש "היינו כחולמים"? ישנן לפחות שלוש דרכים לפרש ביטוי זה:

הפירוש הראשון, והמתבקש ביותר, הוא שכאשר תתרחש הגאולה ("שיבת ציון" היא סמל לגאולה השלמה, בה כל העולם מיתקן באור ה') לא נאמין למראה עינינו ונרגיש שאנו חולמים. מה שנראה יהיה אמיתי, אך יהיה כה בלתי נתפס שהוא ידמה לחלום.

פירוש שני, ומפתיע יותר, מציעה החסידות: בהתרחש שיבת ציון נבין כולנו שעד אותו רגע היינו כחולמים! כלומר, דוקא עכשיו אנו ישנים, ורק בזמן הגאולה נתעורר ונראה לראשונה את המציאות כמות שהיא. אף כאן אין הכוונה שהמציאות הנוכחית היא אשליה, אלא שאנו רואים אותה דרך מסך של תודעה מבולבלת. זהו החלום הרע ממנו עלינו להתעורר.

אך הכי מעניין הוא הפירוש השלישי, והוא ששני הפירושים הראשונים נכונים: גם המציאות הנוכחית היא סוג של חלום רע, וגם הגאולה תהיה סוג של חלום טוב. מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להחליף חלומות. במלים אחרות, המשימה שלנו אינה סתם להתעורר מהשינה, אלא להתהפך בשנתנו – לעבור מתרדמה רדופת בלהות, לחיים ערים ומלאים בחלומות גדולים על תיקון העולם.


חלום בהקיץ

כאן נכנס לתמונה חוש-הנפש של חודש כסלו – חוש השינה.

למרות שאנו ישנים קרוב לשליש מחיינו, השינה היא דבר משונה ביותר. התרדמה היא התפרקות המודעות, שמיטת שליטתנו הרצונית בנפשנו ובגופנו, וצלילה למין ים של אי-מודעות. ליתר דיוק, השינה משקעת אותנו במודעות אחרת, זו הניבטת מחלומותינו, מודעות בלתי-הגיונית ובלתי-רצונית.

יש כאן כפילות מעניינת: מצד אחד, המודעות העצמית שלנו היא התגלמות אנושיותנו, צלם הא-להים שבנו; מצד שני, דומה כי ללא התפרקותה התדירה לכדי תרדמה, גם כן לא היינו בני אדם. הרפיית אחיזתנו במוכר ובידוע היא חלק מהותי מיכולתנו להכיר ולדעת.

קחו למשל את השינה הראשונה בתורה: התרדמה שהפיל הקב"ה על אדם הראשון בשביל לקחת ממנו את הצלע ולבנות את חוה. המפגש בין אדם וחוה היה הקשר הבין-אישי הראשון, המפגש הראשון של 'אני' עם 'זולת'. מכך משתמע כי השינה היא שלב-מעבר הכרחי במפגשים אלו. על מנת להכיר באמת אדם אחר, עלינו במובן מסוים 'להרדים' את האני שלנו, לשחרר את מה שאנו חושבים שאנו יודעים על עצמנו ובכלל. בלי זה לא תתכן פתיחות והקשבה אמיתיות למישהו אחר.

זהו חוש השינה: היכולת להרפות מהמוכר ולהפתח לסוג אחר של הסתכלות. חוש השינה אינו סתם היכולת להרדם – זה לא קונץ, רק בריאות-נפש; מדובר בכשרון להזרים מעט שינה ורפיון לתוך ערוּתנו דוקא, לדעת לחלום בהקיץ, ובהשראת כך להעיז לחשוב ולעשות דברים חדשים. זו הסיבה שחוש זה הוא הנדרש כדי להגיע למצב של "היינו כחולמים", בו אנו מסוגלים לחולל שינויים מרחיקים לכת בעולמנו.

הקשר בין חוש השינה לחודש כסלו ניכר במספר אופנים. ראשית כל, כסלו הוא תקופת הלילות הארוכים ביותר בשנה. שנית, מבין עשרת החלומות המתוארים בתורה, תשעה מופיעים בפרשות שבוע הנקראות בחודש כסלו (חלומות יעקב, לבן, יוסף, פרעה ושריו, בפרשות "ויצא", "וישב" ו"מקץ"). לבסוף, נצחון המכבים על היוונים, הנחגג בחנוכה החל מכ"ה כסלו, הוא נצחון מובהק של 'חולמים' היוצאים נגד מציאות חסרת סיכוי. אין בכל השנה חודש גדוש יותר בשינה וחלימה מאשר כסלו.

אף השבט השייך לכסלו, בנימין, קשור בעקיפין לחוש השינה. צאצאי בנימין מפורסמים בהיותם "דֹרכי קשת". מעבר לכך שקשת הוא המזל של חודש כסלו, היריה בקשת – הבנויה מדריכת החץ ואז שחרורו – היא משל מושלם לכֹחה הפעיל והיוצר של ההרפיה הבאה בעקבות מתח, מאפיינו הראשי של חוש השינה.


הליכה בשינה

כאמור בגליונות הקודמים, ניתן לראות בחושים של ששת החודשים הראשונים (ניסן עד אלול) כמכשירים את הקרקע לחושי ששת החודשים האחרונים (תשרי עד אדר), בהתאמה של אחד לאחד.

החודש שניצב בדיוק 'מול' חודש כסלו במעגל השנה הוא חודש סיון, שחושו היה חוש ההילוך. והנה, חושי ההילוך והשינה הפוכים במדויק: עניינו של חוש ההילוך הוא להרגיל אותנו לתנועה מתמדת קדימה ומעלה, ואילו עניינו של חוש השינה הוא דוקא לעצור ולהרפות, להחדיר מנוחה לתוך התנועה.

ניתן לראות בקלות כיצד חוש ההילוך מכשיר את השימוש בחוש השינה. הרפיית התודעה (על תצורותיה השונות – 'זרימה', 'אי-חשיבה', 'פשוט להיות' וכו'), שלא במסגרת חיים מכווני מטרה, לא מובילה אלא לניווּן ופסיביות. השיטה היהודית היא להתחיל ב"לך לך" – חיים של קבלת עול, התקדמות מאומצת, שאיפה מתמדת לשיפור – ואז לשלב בתוך אלו את מרכיב ההרפיה. או-אז, הופך יסוד ההרפיה מכח המחליש את ההליכה לכח המעצים ומאיץ אותה: חוש השינה מאפשר לעשות דילוגים ו'קפיצות הדרך' לשבילים חדשים, שהילוך מודע ומסודר אינו מסוגל להגיע אליהם.

מימרה של חז"ל קובעת, כי "רשעים אף בחייהם קרויים מתים, וצדיקים אף במותם קרויים חיים". במשחק על כך אפשר לומר כי "רשעים אף בהליכתם קרויים ישנים, וצדיקים אף בשנתם קרויים מְהלכים": מי שמתחיל במנוחה, גם חיי הפעילות שלו יהיו רדומים וקהים; מי שמרגיל עצמו בתנועה נמרצת מתמדת לעומת זאת, אזי גם כשירפה יגלה שהוא ממשיך להתקדם מתוך מנוחה.


סולם החלומות

ההבחנה בין שינה הקודמת להילוך לזו הבאה בעקבותיו, יכולה לסייע לנו להבין את ההבדל בין דרגות שונות של שינה וחלימה, ולהשיב על השאלה המעסיקה רבים – אלו מחלומותינו הם סתמיים ואלו צופנים בתוכם מסר רוחני?

חז"ל הבחינו בין כמה סוגי תרדמה, אותם הם כינו "תרדמת שינה" (רגילה), "תרדמת נבואה", "תרדמת מרמיטה" ו"תרדמה של שטות" (בראשית רבה יז, ה). מבין אלו, תרדמת המרמיטה היא שינה ללא חלומות, ואת שלושת הסוגים הנותרים ניתן לדרג ולהקביל למקורות שונים אודות חלימה, כדלקמן:

א. תרדמה של שטות: הדרגה הנמוכה ביותר, על חלומותיה נאמר "וחלֹמות השוא ידברו" (זכריה י, ב)

ב. תרדמת שינה: דרגת בינים, על חלומותיה נאמר "נובלת נבואה – חלום" (בראשית רבה יז, ה), ו"חלום – אחד מששים נבואה" (בבלי ברכות נז, ב), כלומר שיש בהם רושם של נבואה.

ג. תרדמת נבואה: הגבוהה ביותר, דרגת הנביא עליו נאמר "בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו)

כיצד מבדילים בין שלושת סוגי חלומות אלו – חלומות השטות, החלומות שהם 1 חלקי 60 נבואה, וחלומות הנבואה ממש? נקודת המוצא השפויה שלנו לגבי זה צריכה להיות זאת: שרוב חלומותינו הם חלומות שוא (שהרי, למה לשקר, ראשנו שקוע רובו ככולו בהבלי העולם הזה); שרק לעתים רחוקות יש לנו חלומות עם תוכן (וגם בהם רק חלק קטן מאֹד הוא בעל משמעות, ויש לסנן ולמצוא אותו); ושחלומות נבואיים הם מאיתנו והלאה ושמורים ליחידי סגולה בלבד (שהלואי ונזכה להימנות עליהם).

דבר אחד בטוח: אין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו, ואם כן חלומותינו הם תוצר ישיר של האופן בו אנו חושבים ומתהלכים בחיינו. בה-במידה שנטהר את מחשבתנו ופעולותינו ביום, יהיו חלומותינו זכים ומבוררים יותר בלילה.

לילה טוב וחלומות חסידיים לכולם!

יום שישי, 20 ביוני 2008

אדר ב: על פילים ופלאים

על חדש ניסן נאמר בתורה "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". חוץ מראש השנה החגיגי בתשרי, מסתבר, ישנו ראש שנה סמוי באמצע השנה, בראש חודש ניסן. לפי זה ה'אלול' של השנה הסמויה הזו הוא אדר, ובמקרה של שנה מעוברת, אדר ב'. אלא שבניגוד לאלול – חודש התשובה הרציני, הנתון תחת אימת הדין של ראש השנה המתקרב – באדר הפורימי יש לסכם את השנה ולהתכונן לחדשה דרך שמחה וצחוק.

מפיל לפלא
לפי הקבלה לכל חודש מקבילה אות המשקפת את מהותה. האות של אדר היא קו"ף, שהיא גם מלה בת שתי משמעויות: החיה קוף וקוף המחט. בחודש שעבר התמקדנו במובן הראשון והפעם נתמקד בשני.
המחט היא המצאה מופלאה: מלפנים חוד, מאחור חור, והרי לפנינו מכונת תפירה זולה ואלגנטית. מסיבה מיסתורית, חור המחט נקרא קוף (אולי כי הוא עוקב אחרי החוד כקוף אחרי בן-אדם). זאת ועוד: מימרה מפתיעה של חז"ל תופרת את קוף המחט לחיה מצחיקה אחרת – הפיל. בדיון על חלומות אומרים חז"ל ש"אין מראים לאדם [בחלום] אלא מהרהורי לבו" – לכל פרט בחלום יש אחיזה בחיי האדם, ולכן על דברים התלושים לחלוטין מחיינו איננו חולמים. ומה הדוגמא שהם מביאים? פיל הנכנס בתוך קוף מחט.
מדוע בחרו חז"ל דוקא בדימוי סוריאליסטי זה? מכיוון שאין בדבריהם פרט שרירותי, הרי שמשהו עמוק מסתתר כאן. מעבר לכך, נשים לב שלא מדובר בדבר שבלתי אפשרי לחלום אותו, אלא רק שהאדם הסביר, שאינו חושב על דברים כאלו, לא יחלום אותו. אך מי שימלא יומו במחשבות על פילים הנכנסים בקופי מחט בהחלט אמור להצליח לחלום עליהם. למעשה, כפי שמייד נסביר, מדובר בחזון עמוק ביותר שעל כולנו לשאוף לחלום ולהגשים.
מהו הפיל? לפני הכל, מדובר בחיה הגדולה ביותר ביבשה. לפי חז"ל לכל חיה בטבע יש פסוק המבטא את מהותה, פסוק אותו היא 'שרה' בעצם קיומה. פסוקו של הפיל הוא "מה גדלו מעשיך ה', מאֹד עמקו מחשבותיך". קיומה של חיה ענקית כזו, על השקט והכובד המלכותיים בהם היא מתנהלת, היא המחשה לגדולת הבורא ("מה גדלו") והד לעומקים הבלתי מפוענחים שלו ("מאד עמקו"). מסיבות אלו הצביעו חז"ל, לצד דימוי הפיל בקוף המחט, על זיקה בין פילים לפלאים. המלה פלא קשורה מאוד באות אל"ף, סמל לה' האחד הנפלא מעינינו. האל"ף של אלקים מסתתרת כביכול מבעד לבי"ת של "בראשית", סמל לאחדותו הנסתרת של הבורא שמאחורי השניות הנגלית של הבריאה. רשת הסמלים הזו ממחישה כיצד בפיל, עם כל ארציותו, יש מן הפלא של האל"ף הזו (כפי שאפילו מורגש במלה האנגלית elephant).
מהו איפוא פירוש הפיל הנכנס בקוף המחט? נראה שיש כאן איור סמלי לבריאת העולם: ה' האינסופי בורא חלל מצומצם ואז חודר לתוכו. הבלתי-מוגבל נכנס לתוך המוגבל. הדימוי בא לנער אותנו מהתפיסה הרווחת שהאלוקות היא נשגבת ומופשטת ולכן מרחפת מעל המציאות ואינה מתעניינת בבני האדם הנחותים. כניסת הפיל לקוף המחט פירושה שאלוקות נשגבת באמת תחדור גם לחללים הקטנים ביותר של חיינו (תתעניין אף ב'קופים' נחותים כמונו). מה פירוש יציאת הפיל מהצד השני? הוא מבטא את התגלות ה' בתוך העולם, התחדשות תהליך הבריאה יש מאין בכל רגע. הפיזיקה הקוונטית מתארת כיצד חלקיקים תת-אטומיים נבראים ומתכלים בכל רגע; הפיל המגיח מקוף המחט רומז כי הדבר נכון לא רק במיקרו אלא גם במאקרו: המציאות כולה נבראת בכל רגע יש מאין.
אי-הסבירות לראות תופעה כזו בחלום מעידה על כך שרעיון הבריאה יש מאין נשגב מתפיסת אנוש. מצד שני, היכולת להרהר בכך ביום עד שחולמים על כך בלילה משמעותה שהאדם כן מסוגל לשער בלבו את הפלא הזה, גם אם לא לתפוס אותו לחלוטין.

מאני לאין
כמעט כל אחד זוכה, לפחות פעם אחת, לחוש משהו מפלא האינסוף האלוקי. חוויה זו דומה במעט להשתאות שודאי מילאה את האדם בימי קדם בעומדו לראשונה, בערבה החשופה, פנים בפנים מול פיל. אך רוב הזמן אנו חיים בהדחקה של הרובד בתוכנו הער לחוויה הזו. לעומת הפיל(א)יות האלוקית ישנה הפיליות שלנו – השומנים העודפים ו'עור הפיל' שאנו צוברים סביב שורש נשמתינו והמשכיחים מאיתנו את זכרון היותינו נבראים בצלמו של בורא מופלא.
על מנת לשחזר את הרובד בתוכנו החי את הזכרון הזה עלינו לזכך את עצמנו. לשם כך צריכים אף אנו לעבור בקוף של מחט. מהו קוף המחט שלנו? ניתן לדמותו למראת יד קטנה המשקפת לנו את 'קופיותינו' – עד כמה מגוחכת יומרתנו להיות בני אדם מכובדים, עד כמה אנו כקופים לעומת מה שאנו עוד יכולים להפיק מעצמנו. העימות עם הבבואה הזו מטהר אותנו מהדימוי העצמי השמן שלנו. הוא הופך את האַנִי שלנו לאַיִן. בהגיחנו מצדה השני של המראה קלילות חדשה פושה באברינו ואנו מסוגלים לחיות ולתת ביתר חופשיות. מרחב התנועה החדש נפתח בפנינו מעניק לנו טעם מחוסר הגבולות של האינסוף שברא אותנו, ואנו מידמים לו. הפיל היוצא מקוף המחט הינו בהגדרה שונה מהפיל שנכנס לתוכו: על הפיל הראשון לא היינו יכולים להאמין שאי פעם ייכנס לתוך קוף מחט; על הפיל השני אנו כבר יכולים להאמין הכל.
בצעדת העדלאידע החוצה את אדר ב' וצועדת לתוך השנה החדשה עלינו להוציא את כל הפילים מהארון שלנו, התחפושות המגושמות שאנו עוטים כדי לשכוח מי אנחנו. נשוב ונלבש אותם בצעדנו ברחוב, אך הפעם לא כדי להסתתר אלא כדי להתגלות, כדי לעשות מעצמנו צחוק שיטהר אותנו מהם. מזוככים ממשמנינו העודפים נוכל להשתחל בקלות דרך קוף המחט של סוף השנה ולהגיח מהצד השני פילי פלאות קלילים שאין דבר בעולם שאין ביכולתם לעשותו.