איכויותיו של הלוח העברי
שגרת חיי העבודה, הלימודים וניהול הכספים שלנו מתנהלת במסגרת לוח השנה הגריגוריאני, כאשר אל הלוח העברי שלנו אנו פונים רק בשעת החגים והמועדים. רבים מאיתנו יתקשו למנות בעל-פה את שמות החֹדשים, קל וחומר לנקוב בתאריך של אותו יום.
לכאורה, לוח השנה אינו אלא כלי עבודה חסר משמעות. ובכל זאת, יש סיבות טובות מדוע להחיות את החיבור שלנו ללוח העברי, או לפחות לפתח מודעות אליו. ראשית כל – מדובר בלוח שלנו. בעידן בו תרבויות מתמסמסות ואובדות בבליל העולמי מורגש ערכן של זהויות ייחודיות, וחיבור ללוח המסורתי הוא דרך אחת לשמר את שלנו. שנית כל, הלוח העברי מיוחד במינו בהיותו מחבר בין השמש ללבנה. הלוח הגריגוריאני התנתק זה מכבר ממחזור הלבנה (אין קשר בין החדשים הלועזיים למצב הירח בשמים) והלוח המוסלמי מנותק לגמרי ממחזור השמש (שנתם קצרה מ-365 יום ולכן החגים נופלים כל שנה בעונה אחרת); הלוח העברי לעומת זאת מחובר לשניהם: החגים מותאמים לעונות השנה, וכן החדשים למחזורי הירח (ראש חדש הוא תמיד מולד הירח ויום ט"ו – תמיד ירח מלא).
לבסוף, כל חודש עברי, וכן תאריכים ספציפיים לאורכו, ניחנים באיכויות רוחניות מיוחדות שהכרתן ו'האזנה' להן יכולה להפרות ולהעשיר את חווית החיים בתוך הזמן, ולהקנות משמעות עמוקה לכל רגע. ניגש כעת להתבונן בכמה מאיכויותיו של חדש חשון הבא עלינו לטובה.
גבריות ונשיות בחדשי השנה
הקבלה מסבירה, כי מספרים לא-זוגיים הם 'זכריים' או גבריים באופיים, ואילו מספרים זוגיים הם 'נקביים' או נשיים באופיים. לפי כלל זה, שנים-עשר חדשי השנה העברית מתחלקים אף הם לחדשים זכריים ונקביים, ויוצרים ששה 'זוגות' של חדשים – שלושה בחורף (תשרי-חשון, כסלו-טבת, שבט-אדר) ושלושה בקיץ (ניסן-איר, סיון-תמוז, אב-אלול). את שלושת הזוגות בכל מחצית שנה כזו ניתן לאפיין כשלושה 'דורות': אבא-אמא, בן-בת, נכד-נכדה.
לפי זה, מתגלים החדשים תשרי וחשון כזוג של אב ואם. כיצד מתבטא אופיו ה'אבהי' של חדש תשרי לעומת אופיו ה'אמהי' של חשון? כל אם ואב הם שונים, אולם ניתן להצביע על איכויות כלליות המאפיינות את דמות האב לעומת דמות האם, או בלשון הפסיכולוגיה, את הארכיטיפים שלהם. בכללות, האב נוהג לצוות 'מלמעלה', מעל המציאות כביכול, בזמן שהאם נוטה להדריך 'מלמטה' ומתוכה; כמו כן, המשימות שמטיל האב דרכן להוציא מהשגרה ולהצעיד לינארית קדימה, בזמן שעצותיה של האם נוגעות יותר לתיקון האופי וההתנהגות הנכונים בתוך מחזורי החיים.
הבדלים אלו ניכרים באופיים של חדשי תשרי וחשון בהתאמה. לאורך חגי תשרי, מראש השנה ועד שמחת תורה, מופיע הקב"ה כדמות אב המרבה לצוות ותובע מאיתנו התחדשוּת והתעלוּת (על כך שתשרי הוא אב רומזת המלה הראשונה בתורה, בראשית, הבנויה מאותיות תשרי אב). חדש חשון, לעומת זאת, הינו לחלוטין נטול חגים ומצוות מיוחדות. זהו חדש של הליכה טבעית בדרכי החיים, שכולו עומד בסימן שיבה נכונה לשגרה. ניתן איפוא לומר שבחשון מתגלה הקב"ה פחות כאב המתנשא מעל המציאות ויותר כדמות אם השורה בתוכה.
רחל אמנו – אמא-טבע היהודית
והנה, יום עיקרי וחשוב בחודש חשון הוא י"א חשון, יום פטירתה של רחל אמנו. רחל היא האם השלישית מבין ארבע, אך היא הראשונה והעיקרית בשביל יעקב אבינו, שעל שמו אנו קרויים ישראל. בקבלה, רחל היא הסמל העיקרי לעבודה רוחנית של הליכה בדרך ה' ברצון ובטבעיות, גם ללא ציווי מפורש הבא לאדם מבחוץ. כשם שחוה אמנו, "אם כל חי", היא אמא-טבע של האנושות, כך רחל אמנו היא מעין אמא-טבע המיוחדת לעם ישראל. היפה ביותר הוא, שי"א חשון יום פטירתה יוצא בדיוק היום המ"א (ה-41) בשנה, כלומר יום ה-אם. הוא נראה אם כן כיום המושלם להכתירו "יום האם היהודיה".
על רחל אמנו נאמר "רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם". היא בוכה על גלות בני ישראל, וה' מנחם אותה בהבטחה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם". פירוש הפשט של "ושבו בנים לגבולם" הוא שיבת ציון, השיבה לגבולות הארץ; אך ברובד עמוק יותר, מתיחס הביטוי לשיבה רוחנית לחיק היהדות. שינוי המקום הגיאוגרפי אינו מבטיח כלל שינוי רוחני, ולעתים אף להפך – מטפח את האשליה שהוא כבר נעשה. שיבה לארצנו מבלי להכיר לעומק את המורשת הרוחנית שלנו פירושה יציאה מהגלות במובן הפיזי בלבד. מבחינה רוחנית, אפשר להיות בגלות גם בארץ ישראל.
"ושבו בנים לגבולם" במלאות פירושו שיבה לגבול הרוחני של ישראל. 'רוחניות' ו'גבול' נדמים היום כסותרים, אך אם נעמיק להתבונן בנושא, נראה כי מושג הגבול הכרחי לעבודה רוחנית. על מנת להתעמק בדבר מסוים חייבים להתרכז בו, ולשם כך יש להציב גבולות. והנה, גם גבול שווה בגימטריה אם: השיבה לגבול כמוה כשיבה לחיק האם. אכן, ביהדות, דמות האם היא המגדירה והשומרת את גבולות העם – הן במובן הפיזי, משום שהיהדות נקבעת על פי האם דווקא, והן במובן הרוחני, משום שהאם היא ה'מיניקה' לילדיה את התרבות והאוירה המיוחדים של האומה. חדש חשון, על יום האם שבו, מבטא אם כן את הזמן בו ניתן להתבונן מחדש בשיבה לחיק היהדות, שלא מסתפקת בשמירה על גבולות ארציים, אלא תרה גם אחר התוכן הרוחני המסתתר מאחוריהם.
שגרת חיי העבודה, הלימודים וניהול הכספים שלנו מתנהלת במסגרת לוח השנה הגריגוריאני, כאשר אל הלוח העברי שלנו אנו פונים רק בשעת החגים והמועדים. רבים מאיתנו יתקשו למנות בעל-פה את שמות החֹדשים, קל וחומר לנקוב בתאריך של אותו יום.
לכאורה, לוח השנה אינו אלא כלי עבודה חסר משמעות. ובכל זאת, יש סיבות טובות מדוע להחיות את החיבור שלנו ללוח העברי, או לפחות לפתח מודעות אליו. ראשית כל – מדובר בלוח שלנו. בעידן בו תרבויות מתמסמסות ואובדות בבליל העולמי מורגש ערכן של זהויות ייחודיות, וחיבור ללוח המסורתי הוא דרך אחת לשמר את שלנו. שנית כל, הלוח העברי מיוחד במינו בהיותו מחבר בין השמש ללבנה. הלוח הגריגוריאני התנתק זה מכבר ממחזור הלבנה (אין קשר בין החדשים הלועזיים למצב הירח בשמים) והלוח המוסלמי מנותק לגמרי ממחזור השמש (שנתם קצרה מ-365 יום ולכן החגים נופלים כל שנה בעונה אחרת); הלוח העברי לעומת זאת מחובר לשניהם: החגים מותאמים לעונות השנה, וכן החדשים למחזורי הירח (ראש חדש הוא תמיד מולד הירח ויום ט"ו – תמיד ירח מלא).
לבסוף, כל חודש עברי, וכן תאריכים ספציפיים לאורכו, ניחנים באיכויות רוחניות מיוחדות שהכרתן ו'האזנה' להן יכולה להפרות ולהעשיר את חווית החיים בתוך הזמן, ולהקנות משמעות עמוקה לכל רגע. ניגש כעת להתבונן בכמה מאיכויותיו של חדש חשון הבא עלינו לטובה.
גבריות ונשיות בחדשי השנה
הקבלה מסבירה, כי מספרים לא-זוגיים הם 'זכריים' או גבריים באופיים, ואילו מספרים זוגיים הם 'נקביים' או נשיים באופיים. לפי כלל זה, שנים-עשר חדשי השנה העברית מתחלקים אף הם לחדשים זכריים ונקביים, ויוצרים ששה 'זוגות' של חדשים – שלושה בחורף (תשרי-חשון, כסלו-טבת, שבט-אדר) ושלושה בקיץ (ניסן-איר, סיון-תמוז, אב-אלול). את שלושת הזוגות בכל מחצית שנה כזו ניתן לאפיין כשלושה 'דורות': אבא-אמא, בן-בת, נכד-נכדה.
לפי זה, מתגלים החדשים תשרי וחשון כזוג של אב ואם. כיצד מתבטא אופיו ה'אבהי' של חדש תשרי לעומת אופיו ה'אמהי' של חשון? כל אם ואב הם שונים, אולם ניתן להצביע על איכויות כלליות המאפיינות את דמות האב לעומת דמות האם, או בלשון הפסיכולוגיה, את הארכיטיפים שלהם. בכללות, האב נוהג לצוות 'מלמעלה', מעל המציאות כביכול, בזמן שהאם נוטה להדריך 'מלמטה' ומתוכה; כמו כן, המשימות שמטיל האב דרכן להוציא מהשגרה ולהצעיד לינארית קדימה, בזמן שעצותיה של האם נוגעות יותר לתיקון האופי וההתנהגות הנכונים בתוך מחזורי החיים.
הבדלים אלו ניכרים באופיים של חדשי תשרי וחשון בהתאמה. לאורך חגי תשרי, מראש השנה ועד שמחת תורה, מופיע הקב"ה כדמות אב המרבה לצוות ותובע מאיתנו התחדשוּת והתעלוּת (על כך שתשרי הוא אב רומזת המלה הראשונה בתורה, בראשית, הבנויה מאותיות תשרי אב). חדש חשון, לעומת זאת, הינו לחלוטין נטול חגים ומצוות מיוחדות. זהו חדש של הליכה טבעית בדרכי החיים, שכולו עומד בסימן שיבה נכונה לשגרה. ניתן איפוא לומר שבחשון מתגלה הקב"ה פחות כאב המתנשא מעל המציאות ויותר כדמות אם השורה בתוכה.
רחל אמנו – אמא-טבע היהודית
והנה, יום עיקרי וחשוב בחודש חשון הוא י"א חשון, יום פטירתה של רחל אמנו. רחל היא האם השלישית מבין ארבע, אך היא הראשונה והעיקרית בשביל יעקב אבינו, שעל שמו אנו קרויים ישראל. בקבלה, רחל היא הסמל העיקרי לעבודה רוחנית של הליכה בדרך ה' ברצון ובטבעיות, גם ללא ציווי מפורש הבא לאדם מבחוץ. כשם שחוה אמנו, "אם כל חי", היא אמא-טבע של האנושות, כך רחל אמנו היא מעין אמא-טבע המיוחדת לעם ישראל. היפה ביותר הוא, שי"א חשון יום פטירתה יוצא בדיוק היום המ"א (ה-41) בשנה, כלומר יום ה-אם. הוא נראה אם כן כיום המושלם להכתירו "יום האם היהודיה".
על רחל אמנו נאמר "רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם". היא בוכה על גלות בני ישראל, וה' מנחם אותה בהבטחה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם". פירוש הפשט של "ושבו בנים לגבולם" הוא שיבת ציון, השיבה לגבולות הארץ; אך ברובד עמוק יותר, מתיחס הביטוי לשיבה רוחנית לחיק היהדות. שינוי המקום הגיאוגרפי אינו מבטיח כלל שינוי רוחני, ולעתים אף להפך – מטפח את האשליה שהוא כבר נעשה. שיבה לארצנו מבלי להכיר לעומק את המורשת הרוחנית שלנו פירושה יציאה מהגלות במובן הפיזי בלבד. מבחינה רוחנית, אפשר להיות בגלות גם בארץ ישראל.
"ושבו בנים לגבולם" במלאות פירושו שיבה לגבול הרוחני של ישראל. 'רוחניות' ו'גבול' נדמים היום כסותרים, אך אם נעמיק להתבונן בנושא, נראה כי מושג הגבול הכרחי לעבודה רוחנית. על מנת להתעמק בדבר מסוים חייבים להתרכז בו, ולשם כך יש להציב גבולות. והנה, גם גבול שווה בגימטריה אם: השיבה לגבול כמוה כשיבה לחיק האם. אכן, ביהדות, דמות האם היא המגדירה והשומרת את גבולות העם – הן במובן הפיזי, משום שהיהדות נקבעת על פי האם דווקא, והן במובן הרוחני, משום שהאם היא ה'מיניקה' לילדיה את התרבות והאוירה המיוחדים של האומה. חדש חשון, על יום האם שבו, מבטא אם כן את הזמן בו ניתן להתבונן מחדש בשיבה לחיק היהדות, שלא מסתפקת בשמירה על גבולות ארציים, אלא תרה גם אחר התוכן הרוחני המסתתר מאחוריהם.
תגובה 1:
לאור ההסבר , מעלת חיי השיגרה רבה דווקא בהעדר אטרקציות.יום הזכרון לרחל אימנו מעמיד אותנו על מחויבות להתכנסות פנימה ולשמוח עם ההבנה האישית הפנימית ללא מתן הסבר חיצוני כי כך היא מעלת ההנקה מאמא לילדיה.
בעזרת ה' נעשה ונצליח, משה.
הוסף רשומת תגובה